הלורד וֹולְדֶמוֹרְט

הלורד וולדמורט הוא טום ואנדרולו רידל, הרשע בספרי הארי פוטר שנגדו הארי נאבק בסוף כל ספר למעט השלישי. מת בשנת 1997.

לידתו

הלורד וולדמורט הוא בנם של מרופי ואנדרולו גונט, קוסמת וצאצאיתו של סלאזר סלית'רין, וטום רידל, מוגל. מרופי בצעירותה פיתחה, אף על פי ערכיה הגזעניים של משפחה כלפי מוגלגים, אהבה לטום רידל. היא הכינה שיקוי אמורטנציה (שיקוי אהבה) וכך גרמה לטום לברוח איתה ולהינשא לה. לאחר שנכנסה להריון ועיוורת מרוב אהבה, הסירה מרופי את ההשפעה של השיקוי במחשבה שטום ימשיך לאהוב אותה. אך ברגע שתמה ההשפעה, עזב אותה טום רידל. ענייה וחסרת כל, היא הגיעה ללונדון, שם מכרה את כל רכוש משפחתה, ובעיקר תליון שנותר עוד מימי סלזאר סלית'רין עצמו ועבר במשך הדורות בירושה, עד שהגיע אל אביה, לבורגין וברקס במחיר צנוע ביחס לערכו, והגיעה לבית יתומים, שם ילדה בן כשמילותיה האחרונות הן בקשה שהילד יקרא טום ואנדרולו רידל, וכך אכן נעשה.

החיים בבית היתומים

כבר בבית היתומים התגלה טום כקוסם, אך לא חשף זאת כמובן בפני הילדים המוגלגים במקום וגם לא היה מודע לכך לחלוטין, על אף שהבין כי יש לו כוחות מיוחדים. טום היה הבריון שם, והיתה לו נטייה להפחיד את הילדים ולקחת מהם חפצים, ששמר במגירה בארון. באחד הטיולים, עף עם שני תלמידים למערה ליד הים, שבבוא היום תהפוך למערת ההורקרוקסים. שם הוא הפחיד אותם ואיים עליהם שלא יגלו על כך לאיש. כשהגיע קרוב לגיל 11, פרופ' דמבלדור שאז עוד שימש כמורה רגיל בבית הספר לכישוף וקוסמות הוגוורטס, הגיע אל בית היתומים מטעם הוגוורטס להזמין את טום ללמוד בבית הספר. בפגישה, שריגשה מאוד את טום מכיוון שידע תמיד שהוא מיוחד, טום חשף הרבה מריגשותיו בפני פרופ' דמלבדור. כך למשל, הודה כי הוא מחזיק בארונו חפצים ששדד מילדים אחרים בבית היתומים. בסופה של הפגישה הוא חשף את היותו לחשנן ושאל אם זה דבר נורמלי לקוסם, ולאחר מכן דמבלדור המהורהר ענה שלא.

לימודיו בהוגוורטס

כבר בשנתו הראשונה התחבב וולדמורט על מורי הוגוורטס בזכות קסמו האישי לכאורה. הוא הגיע להישגים לימודיים גבוהים מאוד, ואת רוב שעות הפנאי שלו הוא העביר בשתי פעילויות בספריה:

1. עוד קריאה על לחשים עתיקים, שעזרה לו בהמשך.

2. מחקר על משפחתו

בשנותיו המאוחרות יותר, כשאיבד כל תקווה שאביו היה קוסם מפורסם או אפילו קוסם, קיבץ סביבו רידל חבורה של נערים שלימים יקראו "אוכלי המוות"; ומכיוון שהתבייש בשם אביו קרא לעצמו הלורד וולדמורט (שם אותו הרכיב מאותיות שמו בתוספת המילה אני). בנוסף, בזמנים אלו מפלצת תקפה את התלמידים בני המוגלגים ואף הרגה את התלמידה שהיתה למירטל המייללת. לבסוף התגלה שזהו היה חדר הסודות שנפתח, מכייוון שיורשו של סלית'רין חזר: וולדמורט. בשלב זה הוא גם החל במחקר על אימו, שהיו לו עליה רגשות מנוגדים: 

1. חייבים לבדוק אם אימי הייתה קוסמת. מה אגיד לאוכלי המוות שישמעו שאני בוצדם מטונף?*

2. לא יכול להיות שהיא הייתה קוסמת. אני מתעב את התכונה האנושית מוות, ואם היא הייתה קוסמת לא יכול להיות שהיא מתה, ובמיוחד לא בלידה.

לבסוף הוא מצא כמובן את מבוקשו, וגילה שהוא חצוי דם. הוא הציב לעצמו מטרה חדשה: לא להיות הדמות החלשה של אימו, שמתה בסוף. לאחר מחקר על הוגוורטס הוא גילה כמה פוטנציאל יש לו בנושא זה. בנוסף, הוא גילה שם משהו חדש: הורקרוקסים. במהלך פגישה במועדון ה"סלג סלבז" הוא שאל את סלגהורן עליהם, בטענה שהכול מחקרי בלבד. סלגהורן סיפר לו על קריעת הנמה ושימורה בחפץ, ועל השחטת הנשמה, מעשה שהוא מתחרט עליו עד היום. בחופש של שנתו השישית הוא הרג באמצעות הקללה הממיתה את אביו וסביו, כשבעזרת קסמי זכרון הוא מפליל את מורפין, דודו, ושונא מוגלגים ידוע. מורפין נאסר, ועד שהתגלה מה קרה היה מאוחר מדי.

• הערך מתאר את מחשבותיו של וולדמורט. המושג הוא בן מוגלגים,בוצדם היא קללה.

עבודתו ביצירת ההורקרוקסים

וולדמורט סיים בהצטיינות את לימודיו, אך לתדהמת כל מוריו הוא פנה לעבודת נושא ונותן בבורגין וברקס. תפקידו היה להשיג חפצים שבוקשו ע"י החנות. אחת הלקוחות היתה חפציבה, שחיבבה את "טום ואנדרולו רידל". היא הייתה עשירה מאוד, ובורגין וברקס התעניינו מאוד בחפציה, אך יותר מכל התענין בהם וולדמורט, שרצה להפוך אותם להורקרוקסים. באחת הפגישות הראתה לו חפציבה את הקמע של סלית'רין והגביע של הפלפאף. זה יצר אצלו אובססיה לחפציהם של מקימי הוגוורטס. הוא ניסה למצוא חפץ של גריפינדור ושל רייבלנקו בכדי להפוך את כולם להורקרוקסים.וכך, כמה ימים לאחר הפגישה, נעלם טום, ואיתו הקמע והספל. כמובן שחפציבה הורעלה, וגמדת הבית שלה, הוקי, הודתה בכל. לאחר מכן, החליט וולדמורט שהצעד הבא הוא משרה בהוגוורטס, שם יוכל להמשיך לחקור על ההורקרוקסים והחפצים של מייסדי הוגוורטס. על כן, הוא ביקש מדמבלדור להפוך למורה להתגוננות מפני כוחות האופל. העובדות שבשלב זה כבר היו לו כמה הורקרוקסים ומראהו כמו גם נשמתו התעוותו, בנוסף לכך שכבר התרוצצו שמועות על מה שקרה, רק הוסיפו להיכרותו של דמלדור עם וולדמורט, שידע שאין לתת לו את המשרה. מאותו היום, כל מורה להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס סולק/ מת לאחר שנה אחת.

הנבואה

באחד הימים, סוורוס סנייפ, אוכל מוות צעיר, שמע בפונדק ראש החזיר חצי מנבואה שנפלטה בטעות ע"י פרוספור טרלוני בראיון עבודה עם דמבלדור. בחלק הנבואה ההוא אמרו שילד שנולד בסוף חודש יולי והוא בן להורים שהתמודדו מול וולדמורט שלוש פעמים יביס את וולדמורט. היו שתי אפשרויות: נוויל לונגבוטום והארי פוטר. מסיבה כלשהי וולדמורט בחר בהארי פוטר. אם הוא היה בוחר להתעלם מהנבואה, הארי, או אם הוא היה בוחר להרוג אותו נוויל, לא היה יכול להרוג אותו, כך שהנבואה וההתחמקות מהגורל יצרו את הנבואה.

"זה שבכוחו להביס את אדון האופל קרב ובא... הם שחמקו ממנו כבר שלוש פעמים, להם יוולד הוא בשלהי החודש השביעי... ואדון האופל יסמן אותו כשווה לו, אך ברשותו יעמוד כוח שאדון האופל אינו מכיר... ואחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד ימשיך השני להתקיים... זה שבכוחו להביס את אדון האופל ייוולד בשלהי החודש השביעי..."

וולדמורט הגיע לביתם של ג'יימס ולילי פוטר, הוריו של הארי פוטר, והרג אותם. הוא ניסה להרוג גם את הארי, אך אמו מתה במקומו, וכך הקריבה את חייה בשבילו והפעילה כשף עתיק שהגן על הארי.

"הוא לקח חלק מקורבנה של אמך לתוך גופו. אילו רק היה מבין את כוחו המדויק והנורא של אותו קורבן"

לאחר מכן, וולדמורט ניסה לעשות קללת אבדה קדברה (הקללה הממיתה) גם על הארי, אבל הכשף הגן עליו, והחזיר את הקללה על וולדמורט, ששרד כרוח טפילה בזכות ההורקרוקסים שלו.

"אבל דבר אחד בטוח לגמרי: משהו בך שבר אותו באותו לילה."

לאחר ש"מת"

לאחר מותו של וולדמורט התפרק שלטונו ומשרד הקסמים חזר. אוכלי המוות, שהיו בטוחים שעבודתו של מנהיגם ירדה לטימיון וכי הוא לא יחזור, התפרקו ונעצרו אחד אחד. סנייפ, שאהב בסתר ליבו אהבה עזה את לילי, עזב את אוכלי המוות ללא ידיעתם והצטרף לשורותיו של אלבוס דמבלדור, אף על פי שהמשיך לומר שהוא אוכל מוות. בינתיים, וולדמורט הרוח היה נכנס לתוך חיות ומשתלט דרכן על אנשים, עד שפגש את קווירניוס קווירל, שהסכים לחלוק איתו את גופו. הוא הסתנן כמורה להתגוננות מפני כוחות האופל להוגוורטס, כשפרצופו של וולדמורט דבוק מאחורי ראשו. כדי להסתיר זאת, הוא חבש טורבן ענק. כך עברו עשר שנים.

וולדמורט בספרים

אבן החכמים: תכניתו הראשונה של וולדמורט לחזור לגופו הייתה באמצעות סם החיים של אבן החכמים, שהוחבאה בכספת שמורה בגרינגוטס. לרוע המזל, כשעה לפני שקווירל פרץ לכספת זו, היא רוקנה ע"י האגריד שהעביר אותה להוגוורטס. קווירל נבחר למורה נגד כוחות האופל, וכל השנה תכנן את הפריצה. בלילה שבו חדר את המלכודות שהוצבו על האבן הוא גילה רק את הראי של ינפתא, שהצופה בו רואה את משאלת ליבו הכמוסה והנואשת ביותר. בו הוא ראה את וולדמורט קם מסם החיים ומקדם אותו ונותן לו לשמור על האבן.בדיוק אז הגיע הארי פוטר, שכשוולדמורט ציווה על קווירל להרוג אותו וקווירל לפת אותו ידיו שרפו את עורו של קווירל, ולאחר מכן הרגו אותו. וולדמורט הרוח שוב נאלץ לראות את הארי לוקח את האבן, שזומנה לכיסו באמצעות הראי.

חדר הסודות: בספר זה רוחו הבסיסית של וולדמורט לא מופיעה. אף על פי כן, הוא מופיע כאשר לוציוס מאלפוי מביא את אחד ההורקרוקסים שלו להוגוורטס ופותח את חדר הסודות. רוחו של וולדמורט מנוצחת בקרב בסוף הספר בו מצילים את הארי עוף החול פוקס ומצנפת המיון.

האסיר מאזקבן: בשלב זה תיכנן וולדמורט את התוכניות שהתגשמו בגביע האש.

גביע האש: בו וולדמורט סינן את ברטי קראוץ' הבן לטורניר הקוסמים המשולש, שבו הוא הפך את גביע הטורניר למפתח מעבר לבית הקברות של אביו של וולדמורט. הארי וסדריק, שנאחזו בגביע באותו הזמן, השתגרו לשם. סדריק נהרג ולהארי לקחו את הדם בשביל השיקוי דם בשר ועצם, בו צריך דם אויב, שוולדמורט חשב שמתאים שיהיה שם את הדם של הארי מכיוון שהוא יכול להגן עליו, שכן הכישוף הגן על הארי. בסופו וולדמורט קם לתחייה וזימן את אוכלי המוות שיחו בנצחונו.

מסדר עוף החול: בספר זה הבין וולדמורט שלא שמע את כל הנבואה, והלך למצוא אותה בהיכל הנבואות שבמשרד הקסמים. אך באמצע, חברי צבא דמבלדור ובראשם הארי פוטר הדפו אותם, כשהם מביאים גיבוי ממסדר עוף החול. בסוף הספר וולדמורט ניהל קרב עם דמבלדור, שבסופו הפסיד והתעתק למקום אחר.

הנסיך חצוי הדם: בספר זה וולדמורט צירף לשורות אוכלי המוות שלו את דראקו מאלפוי הצעיר, שהחליף את אביו שנאסר לאחר ההתקפה על משרד הקסמים. הוא שלח אותו למשימת התאבדות בשנתו השישית בהוגוורטס, שבה היה צריך לחסל את דמבלדור, כשסנייפ עוזר לו. בנוסף, בספר זה נהרס ההורקרוקס של הטבעת, ונגנב ההורקרוקס המזויף של הקמע של סלית'רין. בסוף הספר, דראקו מאלפוי שיגר את צבא אוכלי המוות אל הוגוורטס בעזרת שתי ארוניות שיגור, והם ביחד הרגו את דמבלדור.

אוצרות המוות: בספר זה וולדמורט ביצע התקפה על משרד הקסמים, בסופה הוא השתלט עליו. במהלכו הושמדו כל ההורקרקסים, למעט שלושה: הארי, נגיני והעטרת.לבסוף, הם כן הושמדו בקרב על הוגוורטס, שהרוויח בשביל הארי עוד זמן להרוס את העטרת, שהוחבאה בהוגוורטס. עוד דבר שהתרחש בזמן הקרב הוא שוולדמורט הרג את סנייפ, מכיוון שחשב שאם סנייפ הרג את דמבלדור, השרביט (שרביט הבכור) שייך לו. מה שהוא לא הבין הוא שהשרביט היה של הארי, מכיוון שדראקו הוציא את השרביט מידו של דמבלדור בקלללת אקספליארמוס, ובאותה קללה השתמש הארי על דראקו (שרביט הבכור לא היה אז בידו של דראקו, ואף על פי כן, הקללה והעובדה שהארי לקח את השרביט שהוחזק אז בידו של דראקו, שגם היה שלו, נטרלו אוטומטית כל בעלות על כל שרביט שהיתה לדראקו, והעבירה אותה להארי). על כן, שרביט הבכור היה של הארי ולא של סנייפ. בנוסף, במהלך הקרב הוא נלחמם נגד שאקלבולט, מקגנוגל וסלגהורן בו זמנית. הוא הדף את כולם כשראה שבלטריקס לסטריינג' נהרגה. בסופו, הארי, שהסיר את גלימת ההיעלמות, גילה לכולם שהוא חי, ובקרב נגד וולדמורט הוא החזיר על וולדמורט את קללת האבדה קדברה שלו בעזרת שני דברים: אחד, השרביט בו השתמש וולדמורט (שרביט הבכור) היה של הארי. שנית, הארי ביצע קללת אקספליארמוס שהסחטה אץ השרביט, שבעזרת זה שהיה של הארי פנה לוודמורט בדיוק כשירה את הקללה. בפעם זו, לא היו לוולדמורט שום הורקרוקסים, ואז הוא מת סופית.

ההורקרוקסים של וולדמורט

ההורקרוקסים של וולדמורט: 

1. נגיני- נחשית המחמד של וולדמורט. אם יש אצלו אהבה, הוא אוהב את נגיני. הרעיון להפוך אותה להורקרוקס בא לו בספר הרביעי. היתרון היה שלא רק שהיא יכולה להתגונן (היא נחשית חנק ענקית), אלא שאף אחד לא היה חושב עליה כהורקרוקס.

2. הארי פוטר- נוצר בטעות. הדרך ליצירת הורקרוקס היא