FANDOM


Tomdh
טום ואנדרולו רידל (וולדמורט)
מידע ביוגרפי
נולד/ה

31 בדצמבר, 1926

נפטר/ה

2 במאי, 1998 (בגיל 71)
האולם הגדול, טירת הוגוורטס

סטטוס-דם

חצוי-דם

מצב משפחתי

נשואי

כינויים
  • לורד וולדמורט (כינוי שבחר לעצמו).
  • אתה-יודע-מי (נאמר ע"י מי שמפחד לומר את שמו או אם מסוכן מדי להגות את שמו האמיתי).
  • זה-שאין-לנקוב-בשמו (מקביל לאתה-יודע-מי)
  • אדון האופל (נאמר ע"י אוכלי המוות)
  • היורש של סלית'רין
  • וולדי (ע"י פיבס, בשיר ניצחון לאחר הקרב על הוגוורטס).
תארים
חתימה

Tom Riddle sig

מידע ביולוגי
סוג

אנושי

מין

זכר

צבע שיער

קירח (בעברו שחור)

צבע עיניים

אדומות (בעברו כהות)

צבע עור

לבן (בעברו בהיר)

מידע משפחתי
בני משפחה
מאפייני קסם
אנימאגוס

אין

בוגארט

הגופה של עצמו

שרביט

34 ס"מ, עץ טקסוס, נוצת עוף-חול

פטרונוס

נחש

הסתפחויות
מקצוע

עוזר בחנות של בורגין וברקס

בית

סלית'רין

נאמנות
וולדמורט: "אתה לא מנסה להרוג אותי, דמבלדור? זה מעבר לגבול האכזריות שלך, נכון?"
דמבלדור: "שנינו יודעים שישנן דרכים אחרות להרוס חיי אדם, טום. רק להרוג אותך לא היה מספק אותי, אני מודה."
וולדמורט: "אין דבר גרוע ממוות, דמבלדור!"
דמבלדור: "אתה טועה לגמרי. ועצם העובדה שאינך מצליח להבין שישנם דברים הגרועים הרבה יותר ממוות תמיד הייתה החולשה הגדולה ביותר שלך."
— לורד וולדמורט ואלבוס דמבלדור במהלך הקרב במחלקת המסתורין.[src]
Tom ridel

טום רידל כילד בבית היתומים (הסרט השישי)


טום מארבולו (בתרגום העברי ואנדרולו) רידל לימים ידוע גם כלורד וולדמורט, היה קוסם חצוי-דם ונחשב לקוסם האפל החזק ביותר בכל הזמנים. הוא היה בנם של המוגל העשיר טום רידל האב , והמכשפה מרופי גונט , שמתה זמן קצר לאחר הלידה. הוא היה היורש של סלזאר סלית'רין ונצטווה לסיים את מלאכתו.

תוכן ענייניםעריכה

[הסתרה]#בניית הדמות


  1. תפקידו בספרים
    1. הספר הראשון עד הספר השלישי
    2. הספר הרביעי עד הספר השישי
  2. תפקידו בסרטים
  3. אישיות ותכונות
  4. יכולות קסם
  5. מראה חיצוני
  6. קרובי משפחה
  7. משפחת רידל
  8. משפחת גונט
  9. תגובות וביקורות
  10. בתרבות הפופולרית

ביוגרפיהעריכה

הולדתועריכה

טום רידל נולד למכשפה מרופי גונט ולמוגל טום רידל ב31 בדצמבר בשנת 1926. טום נולד תחת השפעתו של שיקוי אהבה שנתנה אימו לאביו, ולפי דבריה של רולינג הדבר השפיע על חוסר היכולת שלו להבין אהבה. טום רידל האב, נטש את אימו באמצע ההיריון, לאחר שזו הפסיקה לתת לו את שיקוי האהבה, באמונה שהוא כבר אוהב אותה בזכות עצמה, או שלפחות יישאר איתה למען ילדם. מרופי טעתה, וכשגילתה לטום האב את עובדת היותה מכשפה, הוא נטש אותה וחזר להתגורר בבית הוריו בטענה שהיא "רימתה אותו". מרופי מתה זמן קצר לאחר הלידה, והשאירה את טום הצעיר לגדול בבית יתומים מוגלגי. לפני מותה ציוותה לקרוא לבנה טום על שם אביו, וואנדרולו (או מארבולו, בגרסה האנגלית) על שם אביה שלה ואמרה את שם משפחתו - רידל. 

חייו בבית היתומיםעריכה

טום גדל בבית היתומים כילד מנודה, וכל שאר הילדים פחדו ממנו- כנראה שכבר אז היה משתמש נגדם בקסמים. בספר השישי (הארי פוטר והנסיך חצוי הדם) הארי ודמבלדור יוצאים לחפש הורקרוקס הנמצא במערה שבה נהג טום להתעלל בילדי בית היתומים. 

הגילוי על היותו קוסםעריכה

"אני יכול לגרום לדברים לזוז בלי לגעת בהם. אני יכול לגרום לבעלי חיים לעשות מה שאני רוצה בלי לאלף אותם. אני יכול לגרום לכך שדברים רעים יקרו לאנשים שרעים אלי. אני יכול לגרום לה להיפגע אם אני רוצה. ואני גם יכול לדבר עם נחשים. הם מוצאים אותי, הם לוחשים לי"
—טום רידל בן ה-11 לאלבוס דמבלדור

כאשר טום היה בן 11, הגיע אלבוס דמבלדור שהיה אז פרופסור לשינויי צורה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות- לבית היתומים, ודיבר עם המנהלת, שסיפרה לו על כך שטום הוא בהחלט נער יוצא דופן, וסיפרה לו גם על ההשפעה שלו על ילדים אחרים. בתחילה טום חשב שדמבלדור הוא רופא או פסיכיאטר כלשהו, שבא לקחת אותו למקלט. אך לאחר שדבמלדור הדגים קסם בפני טום, וכשטום גילה שהוגוורטס הוא בית ספר לאנשים בעלי קסם, הוא הבין כנראה שזהו המקום הנכון לו.

השנים בהוגוורטסעריכה

טום למד בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בין השנים 1938-1945, ומוין לבית סלית'רין, כשהוא צאצא של סלזאר סלית'רין עצמו. 

הלורד וולדמורטעריכה

בבגרותו בחר לעצמו טום את השם "לורד וולדמורט", שהוא אנגרמה של שמו "טום ואנדרולו רידל" (אני לורד וולדמורט). וולדמורט מוזכר לראשונה בספר הראשון (הארי פוטר ואבן החכמים), שיצא לאור בשנת 1997. הוא הופיע בעצמו או באמצעות העלאת זיכרונות של דמויות שונות בכל אחד מספרי הסדרה, למעט הספר השלישי (הארי פוטר והאסיר מאזקבאן). הוא הופיע גם בכל הסרטים המבוססים על הספרים הללו, למעט הסרט השלישי. הוא נבחר למקום הראשון במשאלים שונים על הדמות המרושעת ביותר בספרות ובקולנוע‏.

בספרים וולדמורט (לשעבר טום) הוא אויבו הגדול ביותר של הארי פוטר, שלפי נבואה שניתנה שנים אחדות לפני אירועי הספר הראשון מחזיק בכוח להביסו (הנבואה- הילד שנולד בחודש השביעי, ושהוריו ברחו מהאדון כבר שלוש פעמים, מסוכן לוולדמורט ולכן עליו להיהרג.) וולדמורט שואף לכבוש לא רק את עולם הקוסמים, כי אם גם את עולם המוגלגים (אנשים מחוסרי יכולות קסם). הפחד ממנו כה גדול עד כדי כך שמעט מאוד אנשים מוכנים לומר את שמו, ובמקום זאת מתייחסים אליו בתור "אתה יודע מי" או "זה שאין לנקוב בשמו". גם תומכיו, המכנים את עצמם אוכלי המוות, פונים אליו רק בתואר "אדון האופל". 

וולדמורט נחשב לאחר מהקוסמים החזקים ביותר בעולם הקוסמים, ובספרים נאמר כי היחיד שממנו הוא חושש הוא אלבוס דמבלדור, מנהל הוגוורטס בששת הספרים הראשונים.

בראיון שנערך עם רולינג היא אמרה ששמו של וולדמורט אמור להיות מבוטא עם ט' אילמת, כפי שמקובל בצרפתית. גרסה זו הייתה בשימוש בארבעת הספרים המוקלטים הראשונים שיצאו לאור בארצות הברית; אולם, עם יציאתו לאקרנים של הסרט הראשון, שבו הדמויות שקראו לו בשמו האמיתי ביטאו את האות ט', שונתה ההגייה בספרים המוקלטים. הגייה זו נותרה בתוקף גם בסרטים הבאים שיצאו לאקרנים. משמעות השם בצרפתית היא "ברח מהמוות".


בראיון שנערך עמה בשנת 1999 אמרה רולינג שדמותו של וולדמורט הומצאה בתור הנמסיס של הארי פוטר, הגיבור הראשי של הסדרה, וכן שהיא בכוונה לא חשפה את סיפור הרקע שלו כבר בתחילת הסדרה. "הרעיון הבסיסי [היה שהארי] לא ידע שהוא קוסם... כך שאני בערך הלכתי אחורה מהנקודה הזאת על מנת למצוא כיצד הוא היה יכול להיות, שהוא לא ידע מה הוא באמת... כשהוא היה בן שנה, הקוסם המרושע ביותר מזה מאות שנים ניסה לרצוח אותו. הוא רצח את הוריו של הארי, ואז ניסה לרצוח אותו - הוא ניסה לקלל אותו... הארי היה צריך לגלות, לפני שאנחנו מגלים. ומסיבה מסתורית הקללה לא עבדה על הארי. כך שהוא שרד עם הצלקת הזו בצורת ברק על מצחו, והקללה חזרה אל הקוסם המרושע, שנאלץ להתחבא מאז"‏

במהלך הספר השני חשפה רולינג את הפרדוקס שוולדמורט תיעב קוסמים שאינם טהורי דם, למרות שהוא עצמו חצוי דם. בראיון ל-BBC בשנת 2000 היא אמרה כי וולדמורט הוא למעשה בריון עם שנאה עצמית: "ובכן, אני חושבת שלעתים קרובות המקרה הוא שהבריונים נטפלים למה שהוא בעצם החולשה הגדולה ביותר שלהם, כפי שהם רואים אותה, והם מטילים זאת ישר על מישהו אחר ואז הם מנסים להשמיד את האחר וזה מה שוולדמורט עושה"‏[3]. באותה שנה היא חידדה את אמירותיה לגבי וולדמורט. היא החלה לקשור בינו לבין עריצים אמיתיים, ותיארה אותו בתור "פסיכופת משתולל, שמגלה אדישות מוחלטת בתגובה לסבלם של אחרים"‏[4]. אולם, בשנת 2004 היא הכחישה כי וולדמורט מבוסס על דמות היסטורית כלשהי‏[3]. בשנת 2006 היא הוסיפה וגילתה כי לוולדמורט יש פחד מהותי אנושי: הפחד מפני המוות. רולינג אמרה "הפחד של וולדמורט הוא מהמוות, מוות משפיל. אני מתכוונת, הוא מחשיב את המוות להשפלה. הוא חושב שזו חולשה אנושית מבישה, כפי שאתה יודע. הפחד הגדול ביותר שלו הוא מהמוות"‏[5].

לאורך כל הסדרה הדגישה רולינג שהשם "וולדמורט" גורם לפחד כה גדול בעולם הקוסמים עד כדי שאמירתו נחשבת למסוכנת, ורוב הדמויות מסרבות להתייחס אליו בשמו המפורש. בספר השביעי מוטל טאבו על השם, כך שוולדמורט ותומכיו יוכלו לאתר כל מי שאומר אותו. בספר השני כתבה רולינג כי המשפט "אני לורד וולדמורט" הוא אנגרמה על השם טום ואנדרולו רידל. לפי רולינג שמו של וולדמורט הומצא על ידיה ואין לו בסיס היסטורי‏[6]. בשפה האנגלית הוא קרוי Tom Marvolo Riddle, אך מאחר שגילי בר-הלל, מתרגמת הספרים לעברית, רצתה לשמר את האנגרמה המקורית, היא נאלצה לשנות את שמו האמצעי.

תפקידו בספריםעריכה

הספר הראשון עד הספר השלישיעריכה

ערכים מורחבים- הארי פוטר ואבן החכמים , הארי פוטר וחדר הסודות , הארי פוטר והאסיר מאזקבאן [1]טום רידל (לורד וולדמורט לעתיד)הופעתו הראשונה של וולדמורט היא בספר הראשון. בספר זה הוא מוצג בתור אדון האופל שרצח את ג'יימס ולילי פוטר (הוריו של הארי), אך מסיבה בלתי ידועה תינוקם הארי שרד את הקללה הממיתה שוולדמורט הטיל עליו. וולדמורט איבד את גופו הגשמי ונמלט לאלבניה. הארי נושא על מצחו צלקת מסתורית בצורת ברק כתוצאה מהקללה. לאורך כל הספר כושל וולדמורט בנסיון לחזור לגופו באמצעות גניבת אבן החכמים. על מנת להגשים זאת הוא משתלט על גופו של קוויריניוס קווירל, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס, ובשיא העלילה מצליח הארי למנוע מוולדמורט להשיג את האבן.

בספר השני מוצגת דמותו של טום ואנדרולו רידל, שהוא שיקוף דמותו של וולדמורט הנמצא כזיכרון ביומן קסום הנמצא ברשותה של ג'יני וויזלי. בספר זה מתוארת ג'יני כנערה ביישנית המאוהבת בהארי פוטר. היא חשה בדידות ונואשות, מתחילה לכתוב וחולקת את סודותיה ופחדיה הכמוסים ביותר עם טום הסימפטי. בשיא העלילה גורם טום רידל לאותיות השם שלו לארגן את עצמן מחדש ליצירת האנגרמה "אני לורד וולדמורט", ובכך נחשף טבעו האמיתי של הזיכרון. רידל טען כי הוא התחזק בזכות פחדיה של ג'יני, ולבסוף הצליח להשתלט עליה. הוא השתמש בה על מנת לפתוח את חדר הסודות, לשחרר את הבסיליסק הכלוא שם ולאבן תלמידים אחדים בהוגוורטס. הארי מצליח לגבור הן על רידל מהיומן והן על הבסיליסק. בספר השישי מספר דמבלדור להארי כי היומן היה אחד מההורקרוקסים של וולדמורט (כלי חיצוני המכיל חלק מהנשמה של וולדמורט).

דמותו של וולדמורט לא מופיעה בספר השלישי, בין אם בעצמו או בייצוג קסום כלשהו. אולם, כן ניתן לשמוע את הקול שלו כאשר הארי חווה את השפעתם של הסוהרסנים (השדים השומרים על כלא הקוסמים אזקבאן). לקראת סוף הספר מנבאת סיביל טרלוני (המורה לגילוי עתידות) נבואה: "אדון האופל שוכן לבדו, ללא אח ורע, כל חסידיו נטשוהו. משרתו כבול זה תריסר שנים. הלילה, לפני חצות, ינתץ המשרת את כבליו ויצטרף לאדוניו. אדון האופל יעלה ויבוא שנית בעזרת משרתו, גדול ונורא משהיה אי-פעם בעבר. הלילה... לפני חצות... המשרת... ייצא... להצטרף... לאדוניו"‏[7]. למרות שבעמודים שלאחר תיאור הנבואה מתואר כי היא מיוחסת ככל הנראה לסיריוס בלק, הממלא את תפקיד האנטגוניסט בספר, מתברר לבסוף כי המשרת הוא פיטר פטיגרו, שמאז נפילתו של וולדמורט הסווה את עצמו בתור סקאברס, עכברוש המחמד של רון וויזלי.

The_three_faces_of_Voldemort.jpg

הספר הרביעי עד הספר השמיניעריכה

ערכים מורחבים- הארי פוטר וגביע האש , הארי פוטר ומסדר עוף החול , הארי פוטר והנסיך חצוי הדם


וולדמורט מופיע כבר בעמודים הראשונים של הספר הרביעי, ומבצע את הרצח הראשון בסדרה. מתברר כי ברטמיוס קראוץ' הבן, משרתו של וולדמורט, התחזה למורה אלאסטור מודי ותימרן את האירועים בטורניר הקוסמים המשולש. מטרתו של וולדמורט היא להעביר את הארי (שנאלץ להשתתף בטורניר בגלל ברטמיוס קראוץ' האב) לבית הקברות של העיירה הנגלטון הקטנה, שבו קבורה משפחת רידל. תוכניתו של וולדמורט מצליחה, ולאחר שפטיגרו משתמש בדמו של הארי הוא מצליח להשלים את הטקס האפל שבזכותו וולדמורט חוזר לגופו הגשמי ולמלוא כוחותיו.

לאחר מכן מסופר כי כאשר פטיגרו היה באלבניה הוא לכד מכשפה ממשרד הקסמים בשם ברטה ג'ורקינס, שעונתה על מנת להשיג מידע על המשרד. לאחר שוולדמורט למד על כך שאוכל המוות הנאמן שלו ברטמיוס קראוץ' הבן עדיין בחיים, הוברח מאזקבאן בסתר ונכלא בבית אביו, הוא רצח את ג'ורקינס. בסיועו של פטיגרו יצר וולדמורט גוף קטן וחלש, שהספיק לו על מנת לעזוב את אלבניה ולבצע קסמים.

לאחר שוולדמורט חוזר לגופו הוא מזמן את אוכלי המוות לבית הקברות על מנת לצפות במותו של הארי בדו-קרב ביניהם. אולם, כאשר וולדמורט מנסה לרצוח את הארי, השרביטים שלהם מתחברים באופן קסום כיוון שמקור ליבות הקסם של שניהם הוא מאותו עוף חול. בגלל תופעה זו, הנקראת פריורי אינקנטאטם, מופיעות ישויות דמויות רוח רפאים של קורבנותיו האחרונים של וולדמורט (כולל הוריו של הארי), ומנסות להסיח את דעתו על מנת שלהארי יהיה מספיק זמן על מנת להימלט בחזרה להוגוורטס ולקחת את גופתו של עמיתו לספסל הלימודים סדריק דיגורי, שנרצח על ידי פטיגרו בהוראתו של וולדמורט.

בספר החמישי מופיע וולדמורט רק בשיאו של הספר, לאחר שפעל מאחורי הקלעים נגד הארי. בספר זה נאלץ הארי להתמודד עם לחץ רגשי גבוה מאוד, ולפי רולינג היה צורך להוכיח שלהארי יש רגשות ופגיעות של בן אדם, בניגוד לאויבו המר וולדמורט, שאינו פגיע מבחינה נפשית ולפיכך איננו אנושי: "[הארי הוא] גיבור מאוד אנושי, ובכך יש ניגוד ברור בינו, כגיבור מאוד אנושי, לוולדמורט, שבכוונה שלל מעצמו את אנושיותו... והארי, לפיכך, היה חייב להגיע כמעט עד לנקודת השבירה"‏. בספר זה מנצל את וולדמורט בחופשיות את סירובו של משרד הקסמים להכיר בשובו. הוא הגה תוכנית לשחרר את בלטריקס לסטריינג' ואוכלי מוות בולטים נוספים מאזקבאן, וניסה בכל כוחו להשיג תיעוד מלא של הנבואה שניתנה על ידי סיביל טרלוני ומתייחסת אליו ואל הארי. וולדמורט שלח קבוצה של אוכלי מוות להשיג את תיעוד הנבואה, אך הם נתקלו בכמה מאנשי מסדר עוף החול שהוקם מחדש על ידי דמבלדור. למעט בלטריקס כולם נלכדים, ואילו וולדמורט עצמו החל בקרב עז עם דמבלדור. הוא ניסה להשתלט על גופו של הארי, אך גילה כי הוא אינו יכול לעשות זאת כיוון שלדברי דמבלדור הארי מלא באהבה כה רבה שוולדמורט לא מסוגל להתקרב אליו. וולדמורט הרגיש כי דמבלדור קרוב לגבור עליו, ונעלם ממשרד הקסמים לא לפני ששר הקסמים קורנליוס פאדג' הצליח לראות אותו, ובכך חשף לעולם הקוסמים כולו את עובדת חזרתו לגופו הגשמי.

בספר השישי, רולינג השתמשה בחלק מהפרקים על מנת לחשוף את סיפור הרקע של וולדמורט. בסדרה של זכרונות, המוצגים באמצעות כלי המכונה "הגיגית", היא מספרת כיצד וולדמורט נולד למכשפה מרופי גונט ולמוגל טום רידל האב. בהמשך מסופר כיצד רידל נטש את אשתו לפני שילדה את בנם, וכיצד היא מתה זמן קצר לאחר הלידה. לדברי רולינג טום רידל האב מעולם לא ניסה לאתר את בנו. טום רידל הבן התגורר מאז ילדותו בבית יתומים, ואלבוס דמבלדור היה זה שסיפר לו על עובדת היותו קוסם, וגם אירגן עבורו את הגעתו להוגוורטס. רידל היה תלמיד למופת במבט ראשון, אך למעשה התברר כי היה סדיסט שנהנה לנצל את כוחותיו על מנת לפגוע ולשלוט באנשים. בסופו של דבר הוא רצח את אביו ואת הורי אביו כנקמה על נטישתו. בספר ישנו תיאור של שנאתו של רידל כלפי המוגלגים, האובססיה שלו להשגת הורקרוקסים, והתשוקה שלו לפצל את נשמתו על מנת להיות בן אלמוות.וולדמורט הכריז מלחמה על משרד הקסמים בתחילת הספר השישי, והחל לצבור כוח בפעם השנייה. הוא רצח את אמליה בונז שעמדה בראשות המחלקה לאכיפת חוקי הקסם, ולאחר מכן פנה כנגד חברי מסדר עוף החול.

מטרתו העיקרית של וולדמורט בספר זה הייתה לבצע התנקשות על אדמות הוגוורטס, ולתקוף את דמבלדור עצמו. תוכנית זו בוצעה באמצעות דראקו מאלפוי, שהצליח למצוא דרך לעקוף את ההגנות הקסומות המוגברות שהופעלו מסביב לאדמות הטירה. אוכלי המוות הצליחו לחדור להוגוורטס, פצחו בקרב עם אנשי מסדר עוף החול וכיתרו את דמבלדור. המורה (והסוכן הכפול) סוורוס סנייפ השתמש בקללה ההורגת נגד דמבלדור כיוון שמאלפוי לא הצליח לאזור את האומץ לעשות זאת.

בספר השביעי וולדמורט מרחיב את החיפוש שלו אחר מקור כוח גדול יותר. הוא משלים בהצלחה את משימת חיסולו של שר הקסמים רופוס סקרימג'ר, ומחליף אותו בפאיוס ת'יקנס הנתון לשליטתו באמצעות קללת אימפריוס. הוא מקים מדינת משטרה טוטליטרית, ומתחיל ברדיפתם של בני המוגלגים באשמה שהם "גנבו קסם" מקוסמים טהורי דם. לאחר שהוא לא הצליח לרצוח את הארי באמצעות שרביטו השאול של לוציוס מאלפוי (על מנת להימנע ממה שקרה בסוף הספר הרביעי), הוא מתחיל מסע רצחני למציאתו של שרביט הבכור, המתואר בספר בתור השרביט החזק ביותר בעולם הקוסמים שלכאורה יכול לגבור על הארי ולהפוך אותו (וולדמורט) לבלתי מנוצח.

בתחילת מסעו הוא יוצא לראשונה מאז שחזר לגופו הגשמי מגבולות הממלכה המאוחדת, ומגיע עד לבולגריה שם הוא רוצח את יצרן השרביטים גרגורוביץ'. בהמשך המסע שלו הוא מגיע לכלא הקוסמים נירמנגרד, שם הוא רוצח את קוסם האופל הנורא ביותר לשעבר גלרט גרינדלוולד כיוון שהאמין שיש לו מידע הנוגע לשרביט. כתוצאה מביקורו בנירמנגרד הוא מסיק כי האחרון שהחזיק בשרביט היה אלבוס דמבלדור, ולפיכך הוא מגיע להוגוורטס (שם נקבר דמבלדור בסוף הספר השישי) וגונב את השרביט תוך כדי חילול קברו של דמבלדור.

לקראת סוף הספר גילה וולדמורט כי הארי וחבריו הצליחו לגנוב וככל הנראה להשמיד חלק מההורקרוקסים שלו, ותוך זמן קצר גילה גם את אובדנם של שלושה מתוכם (התליון של סלאזר סלית'רין, הטבעת של ואנדרולו גונט והספל של הלגה הפלפאף). הוא הגיע לגבולות הוגוורטס, והציע ליושבי הטירה לחוס על חייהם אם יסגירו לידיו את הארי פוטר. וולדמורט גייס את אנשיו על מנת לפלוש להוגוורטס, שם חיפש הארי את אחד מההורקרוקסים (העטרת של רוונה רייבנקלו). בשלב מסוים במהלך הקרב ציווה וולדמורט על הנחשית שלו נגיני להרוג את סוורוס סנייפ, כיוון שהאמין שבכך הוא יהפוך לאדונו של שרביט הבכור לאחר שהרג את מי שניצח את דמבלדור בדו-קרב.

לאחר מותו של סנייפ הכריז וולדמורט על הפסקת אש של שעה אחת, והודיע כי אם הארי לא יסגיר את עצמו הוא עצמו ייכנס לטירה ויהרוג את כל מי שינסה להגן עליו. הוא פוגע בהארי בקללה ההורגת כשזה מגיע למחנה של וולדמורט ביער האסור ומסגיר את עצמו. אולם, כיוון שהשתמש בדמו של הארי על מנת לשקם את גופו הוא פוגע בתוכנית שלו. כל עוד דמו של הארי זרם בגופו של וולדמורט הארי לא היה יכול למות, כיוון שמעשה ההקרבה של לילי פוטר עדיין היה קיים בוולדמורט, והוא לא היה יכול למות כיוון שהיו שני הורקרוקסים קיימים. במקום זאת וולדמורט גרם להרס החלק מהנשמה שלו ששכן בגופו של הארי. הוא מאלץ את רובאוס האגריד לשאת את גופתו החסרת חיים לכאורה של הארי אל הכניסה לטירה כאות ניצחון, שם מתחיל החלק השני של הקרב.

בחלק השני של הקרב התמודד וולדמורט מול מינרווה מקגונגל, קינגסלי שאקלבולט והוראס סלגהורן, והצליח להדוף את המתקפה שלהם. כאשר הארי חושף שהוא עדיין חי הוא מסביר לוולדמורט כי דראקו מאלפוי הוא הבעלים האמיתי של שרביט הבכור, כיוון שפרק את דמבלדור משרביטו לפני שסנייפ הרג אותו; הארי, בתורו, הצליח לזכות בנאמנות של השרביט כיוון שגבר על מאלפוי וזכה בשרביט שלו מספר שבועות קודם לכן. וולדמורט לא הקשיב לאזהרתו של הארי, ומטיל עליו פעם נוספת את הקללה ההורגת בזמן שזה מטיל את כישוף הפריקה מנשק בשרביטו של מאלפוי. לפי הספר שרביט הבכור סירב לפגוע בבעלים שלו, והקללה של וולדמורט חזרה אליו, ובהיעדר הורקרוקסים לאחר הריגתה של נגיני בידי נוויל לונגבוטום, קללתו גורמת למותו הסופי.

רולינג אמרה שלאחר מותו נאלץ וולדמורט להתקיים בצורת התינוק המעוות שהארי ראה במצב הלימבו (הנראה להארי כמו תחנת קינגס קרוס) שאליו נכנס לאחר שספג את הקללה ההורגת ביער האסור. רולינג אמרה גם שלמרות שוולדמורט פחד מאוד מפני המוות הוא לא הצליח להפוך לרוח רפאים בדומה לקוסמים אחרים, כיוון שחילל את נשמתו בצורה קשה מדי.

וולדמורט מת בגיל 71.

בספר השמיני מתברר שלוולדמורט ולבלטריקס לסטריינג' הייתה בת בשם דלפי שנולדה בספר השביעי באחוזה של משפחת מלאפוי, בקשתה היחידה היא לתת לאביה סיבה להתגאות בה, ולכן היא מנסה באמצעות מחולל זמן לגרום לוולדמורט אביה לא להרוג את הוריו של הארי וכך לגרום שהוא לא ימות והנבואה לא תתגשם. אך היא לא מצליחה משום שהארי שולח אותה לאזקבאן.

תפקידו בסרטיםעריכה

דמותו של וולדמורט הופיעה בכל הסרטים מלבד השלישי, ושישה שחקנים שונים גילמו אותו בצורות השונות שבהן הופיע.

בסרט הראשון הוא הופיע בתור פנים על הצד האחורי של ראשו של קוויריניוס קווירל, כאשר אפקט זה מבוצע באמצעות מחשב. איאן הרט, השחקן שגילם את קווירל באותו סרט, דיבב את וולדמורט והפנים שלו היו הבסיס לאנימציה. הוא הופיע גם בסצנה ביער האסור שליד הוגוורטס, בה הוא נראה מוצץ דם של חד קרן. על מנת למנוע בלבול בין שני התפקידים בוצעו שינויים ממוחשבים בקולו ובפניו המוקלטים של הרט. בסרט זה הוא הופיע גם בפלשבק כאשר הוא הגיע לביתם של ג'יימס ולילי פוטר על מנת לרצוח אותם. בסצנה זו הוא גולם על ידי ריצ'רד ברמר, אך לא ניתן היה לראות את פניו. הופעתו הבאה הייתה בסרט השני בדמותו של טום ואנדרולו רידל בן ה-16, שגולם על ידי כריסטיאן קולסון.

בתחילת הסרט הרביעי ניתן היה לשמוע רק את קולו של וולדמורט. אולם, בשיאו של הסרט הוא הופיע בגופו הגשמי לראשונה, וגולם על ידי רלף פיינס. פיינס לבש גלימה שחורה בסצנה זו, ומראהו היה גבוה ומרושע, ללא שיער ועם שיניים צהובות; שרביטו היה בגוון לבן ונראה כי הידית הייתה עשויה מעצם; הציפורניים היו ארוכות ובצבע כחול חיוור, ואילו ציפורני הרגליים נראו כאילו יש בהן דלקת. עיניו היו כחולות ואישוניו לא בצורת נחש, בניגוד לנאמר בספר. המפיק דייוויד היימן הסביר זאת בכך שהאמין כי באופן זה הרשעות של וולדמורט תבלוט יותר. בדומה לספר לא ניתן היה להבחין באף שלו. אפו של פיינס לא נצבע באיפור בסצנה זו, כי אם הוסר באמצעות עריכה ממוחשבת. לדמותו של וולדמורט בסרט זה הייתה גם לשון בצורת מזלג.

פיינס חזר וגילם את וולדמורט גם בסרט החמישי. הירו פיינס טיפין, אחיינו של רלף פיינס, גילם את הילד טום רידל בסרט השישי. השחקן פרנק דיליין החליף את כריסטיאן קולסון בתפקיד רידל הנער.

אישיות ותכונותעריכה

רולינג תיארה את וולדמורט כ"הקוסם המרושע ביותר מזה מאות שנים"‏. וולדמורט לא היה זקוק לחמלה או ידידות אנושית, ולא היה מסוגל לתפוס מהי חיבה או אהבה כלפי מישהו אחר. וולדמורט האמין כי הוא נעלה בהשוואה לכל מי שמסביבו, עד כי לעתים הוא מתייחס אל עצמו בגוף שלישי. רולינג התייחסה לכך ואמרה כי וולדמורט הוא "ממש תאב כוח. גזען, באמת"‏. רולינג אמרה שלו היה וולדמורט מביט בראי של ינפתא הוא היה רואה "את עצמו, בעל כוח עצום ונצחי. זה מה שהוא רוצה"‏.

רולינג אמרה גם כי העובדה שוולדמורט נולד תחת השפעתו של שיקוי אהבה (שניתן על ידי אמו לאביו)

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.